| חלק מאותיות הכתב - ניתן ללמוד בקלות רבה | ירושלים: הוצאת "בית תורה שלמה", תשל"ח 1927 |
|---|---|
| באלפבית זה, כמו באלפבית הפיניקי, היו 22 המייצגות בלבד ולא רק מאוחר יותר החל השימוש ב , ומשום כך הוא מסווג כ"" | האותיות מורכבות מצירופים שונים של קווים שהוטבעו בלוחות טין בעזרת יתד עץ |
ולא פסקו ישראל מלהישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי".
| הסדר ס-ע-פ-צ מופיע ב כה, קיא, קיב, קיט, לא ב , א בנוסח המסורה , ולעומת זאת — הסדר ס-פ-ע-צ מופיע באיכה ב,ג,ד וגם באיכה א' ב , בנוסח השבעים למשלי לא, וייתכן שגם בתהלים לד | מהאלפבית הפיניקי התפתחו בסופו של דבר ה וממנו ה וה, כמו כן התפתח מכתב זה ה |
|---|---|
| אף כי הכתב הארמי התפתח כבר ב, מאות שנים לפני זמנם של דניאל ובלשאצר, ובניגוד לנאמר באגדת חז"ל זו | זה נוצר במקור לכתיבת השפה ה בכתבי , ואומץ במהרה על ידי מספר שפות סלאביות אחרות |
| במאות הבאות ה-6—2 לפנה"ס , בתקופת עד מלכות , עדיין שימש הכתב העברי העתיק בערבוביה עם הכתב הארמי, אולם לקראת המאות השנייה והראשונה לפנה"ס פסק השימוש בקרב היהודים בכתב העברי העתיק למעט לצרכים סמליים או מקודשים | דרכים אלו אף מתועדות ב |
|---|---|
| הכתיב הוא חסר, ללא שהם פיתוח של הכתב הארמי וללא כמעט | השתלשלות ופיתוח הכתב כתב האלפבית העברי העתיק הוא נוסח של ה כפי שהיה נהוג במרחבי , בממלכת הדרום יהודה ובממלכת הצפון שומרון , ובשניהם בצורת כתב זהה לגמרי, ללא מאפיינים ייחודיים אזוריים כלשהם החל מתחילת — , נוסח זה מכונה "הכתב העברי העתיק", ואילו הנוסח הפיניקי שנהג ב למשל, מכונה "הכתב המואבי" |
לעיתים, כדי לציין סיום משפט הוסיפו קו אנכי " " כך ב, למשל.