| הסמלים, המבטאים את התנגשות-הסבל האקטיבית בינו לבין החברה ובינו לבין עצמו, היו במקומם רק בטרם נתבררה לו המהות העומדת-בעינה של הכתם העומד-בעינו | אך גם דמו אינו יכול למחות את הכתם, כי אין קיומו של הכתם תלוי כל-עיקר ברצונו של גיבורנו להקריב קורבנות |
|---|---|
| הדגש על "לנו", על אלה שנתנסו בחוויית הכתם ויש להם די-כישרון לתאר חווייה כזאת | גם בשורות אלו חשובה עדיין הקביעה האובייקטיבית של המצב-שבהווה "אבל אסוננו" וכו' הרבה יותר מההנחה-לעתיד-לבוא "אולי יום אחד" וכו' , וה"אבל" הוא כאן הסתיגות חווייתית ברורה מאוד מה"אולי" |
המחירים שווים לכל נפש והספרים המופקים נמכרים באתרנו תוך העברת חלק הארי של התמלוגים ע ד 75% לבעל הזכויות.
16| האירוניה הזאת נמצאת, כמובן, מחוזקת כפל-כפליים על-ידי עצם מיקום האירועים הטראגיים על "שפת הים שלנו", על "החולות" | בשלב זה של מאבקו נגד הכתם מחליט האני השירי למחות את התופעה המאויימת שעל הקיר בדמו-הוא וניסיונו מתואר בסימליות רבה בבית האחרון של השיר |
|---|---|
| ב'באלאדה על הצל' בולטת במיוחד הקריאה החנוקה והמודגשת — "ראיתי" | השימוש במידע המופיע באתר אינו תחליף לקבלת ייעוץ או טיפול משפטי, מקצועי או אחר והסתמכות על האמור בו היא באחריות המשתמש בלבד |
הוא מסמל את "כל העיניין": את איון הערכים, את רגש המועקה והאשם שאיון זה מעורר, את המוגבלויות היותר אישיות, הניכפות על המשורר ועל האינטלקטואל המודרני.
29| ברם, אם 'שינאה ארוכת טווח' היא הסיכום ההגותי של שירי 'ברזים ערופי שפתיים', הרי 'תקרית' היא סיכומם האמוציונאלי המושלם; ובכך אנו חוזרים למוטו הפותח מאמר זה, שמשכיל כל-כך לתאר את תהליך-המעבר מרֶגש של "אי-הבנה מצערת" ועד לתחושת טוטאליות שב"כל העיניין" | הפאתוס הטראגי הזה מובלט גם בכל שאר שירי התקופה הראשונה |
|---|---|
| האני השירי של המשורר ממשיך להיאבק; אך יחסו המלחמתי הבלתי פשרני כלפי המציאות מלוּוה מעתה בתחושה גוברת של אירוניה ועייפות | סברה זו מסתמכת, כנראה, על הטענה הנפוצה: "בלא חריזה גם אנו יכולים לכתוב שירים" |