הסמלים, המבטאים את התנגשות-הסבל האקטיבית בינו לבין החברה ובינו לבין עצמו, היו במקומם רק בטרם נתבררה לו המהות העומדת-בעינה של הכתם העומד-בעינו | אך גם דמו אינו יכול למחות את הכתם, כי אין קיומו של הכתם תלוי כל-עיקר ברצונו של גיבורנו להקריב קורבנות |
---|---|
הדגש על "לנו", על אלה שנתנסו בחוויית הכתם ויש להם די-כישרון לתאר חווייה כזאת | גם בשורות אלו חשובה עדיין הקביעה האובייקטיבית של המצב-שבהווה "אבל אסוננו" וכו' הרבה יותר מההנחה-לעתיד-לבוא "אולי יום אחד" וכו' , וה"אבל" הוא כאן הסתיגות חווייתית ברורה מאוד מה"אולי" |
המחירים שווים לכל נפש והספרים המופקים נמכרים באתרנו תוך העברת חלק הארי של התמלוגים ע ד 75% לבעל הזכויות.
16האירוניה הזאת נמצאת, כמובן, מחוזקת כפל-כפליים על-ידי עצם מיקום האירועים הטראגיים על "שפת הים שלנו", על "החולות" | בשלב זה של מאבקו נגד הכתם מחליט האני השירי למחות את התופעה המאויימת שעל הקיר בדמו-הוא וניסיונו מתואר בסימליות רבה בבית האחרון של השיר |
---|---|
ב'באלאדה על הצל' בולטת במיוחד הקריאה החנוקה והמודגשת — "ראיתי" | השימוש במידע המופיע באתר אינו תחליף לקבלת ייעוץ או טיפול משפטי, מקצועי או אחר והסתמכות על האמור בו היא באחריות המשתמש בלבד |
הוא מסמל את "כל העיניין": את איון הערכים, את רגש המועקה והאשם שאיון זה מעורר, את המוגבלויות היותר אישיות, הניכפות על המשורר ועל האינטלקטואל המודרני.
29ברם, אם 'שינאה ארוכת טווח' היא הסיכום ההגותי של שירי 'ברזים ערופי שפתיים', הרי 'תקרית' היא סיכומם האמוציונאלי המושלם; ובכך אנו חוזרים למוטו הפותח מאמר זה, שמשכיל כל-כך לתאר את תהליך-המעבר מרֶגש של "אי-הבנה מצערת" ועד לתחושת טוטאליות שב"כל העיניין" | הפאתוס הטראגי הזה מובלט גם בכל שאר שירי התקופה הראשונה |
---|---|
האני השירי של המשורר ממשיך להיאבק; אך יחסו המלחמתי הבלתי פשרני כלפי המציאות מלוּוה מעתה בתחושה גוברת של אירוניה ועייפות | סברה זו מסתמכת, כנראה, על הטענה הנפוצה: "בלא חריזה גם אנו יכולים לכתוב שירים" |