שמות פרק ב. שמות ב/ניקוד

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים ויטמנהו בחול שלא היה שם אלא ישראל טמנו בפניהן של ישראל שנמשלו לחול אמר להם אתם משולים כחול מה חול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן ואין קולו נשמע כך יטמן הדבר הזה ביניכם ולא ישמע וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר אלא על ידי העברים שנאמר ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים זה דתן ואבירם קראם נצים על שם סופם הם הם שאמרו דבר זה הם היו שהותירו מן המן הם היו שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה הם שהמרו על ים סוף
סכסוך שני- פס' 13-14- "והנה שני עברים ניצים" למשה חשוב ליישב סיכסוכים בין בני עמו בראשית כד' יעקב פגש את רחל ליד הבאר בראשית כט' משה פגש את ציפורה ליד הבאר שמות ב' בכל הסיפורים: זר מגיע אל הבאר, ונפגש עם האישה היעודה לו או לאדוניו

ספר שמות פרקים א

אמר מתוך שאינן ישנין בבתיהם אינן מולידין, אמרו להן הנוגשים אם אתם הולכין לישון בבתיכם עד שאנו משלחין אחריכם בבקר היום עולה לשעה ולשתים ואין אתם משלימין את הסכום שלכם, שנאמר "והנוגשים אצים לאמר" וגו'.

12
פרשת בא
סילוק הרועים והשקיית הצאן מריבה על הבאר הרועים מול בנות יתרו,כהן מדיין פס' 15-17 שלושת המקרים מראים כי משה הוא: - רודף צדק, - מושיע מקופחים, דן בחומרה את המתאכזרים האיש המצרי , - - מרחם גם על בעלי חיים ולא רק על בני אדם השקה את הצאן סיכום שלושת המקרים - מנהיגותו של משה מנהיגותו של משה תכונותיו של משה להיות מנהיג באות לידי ביטוי בשלשה סיכסוכים בהם היה מעורב: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"- משה ראה את אחיו סובלים אך היתה לו היכולת לחוש בסבל
שמות ב/ניקוד
ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים
שמות ב/ניקוד
הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ להם לא נאמר אלא לו אמר רבי חמא בר רבי חנינא אמר בואו ונתחכמו לאלהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב ובחרבו את כל בשר לא נדון אותם אלא במים שכך נשבע הקדוש ברוך הוא שאין מביא מבול לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא ועליהם אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוכן שנאמר יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו כי בדבר אשר זדו וגו' בקדירה שבשלו בה נתבשלו אמר רבי חיא אמר רבי סימון שלושה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נדון ביסורין יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית דכתיב ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה
גם המדרש שולל את המעשה ויך את המצרי במה הרגו רבי אביתר אמר הכהו באגרוף ויש אומרים מגרפה של טיט נטל והוציא את מוחו רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו שנאמר הלהרגני אתה אומר
יש כינויים של הגיבור ויש כינויים של המספר עד סיום הפרשה מופיעות פרשות , המפרטות דינים הקשורים לפסח ולזיכרון : דיני אכילת קרבן הפסח, מצוות , מצוות ומצוות

שמות ב/ניקוד

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

שמות רבה א
ה' מבטיח למשה שישים דברים בפיו
שמות רבה א
ועלה מן הארץ ועלינו לא נאמר אלא ועלה אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים
מנוקד
ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים וכי מצרי היה משה אלא לבושו מצרי והוא עברי
הדמויות ופעולותיהן בת פרעה אחות הילד אם הילד וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר : " יסר בנך וינחך" וגו', ואומר : " יסר בנך כי יש תקוה", ומוסיף עליו אהבה, שנאמר " ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו
ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר ב הפטירו , , עד ,

ספר שמות פרקים א

ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

2
מנוקד
שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם
ספר שמות פרקים א
נפתלי הרץ ויזל- משה נוקם, חורץ דין ללא משפט
ספר שמות פרק ב סיכום