| איסור זה מופיע כבר ב, אך ברוב עדות ישראל נהגו ולא לאכול בשר או לשתות יין כבר מראש חודש מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים או בשבוע בו חל תשעה באב מנהג חלק מהספרדים | בקהילות רבות נהוג שלא יושבים על הספסלים אלא יושבים על הארץ |
|---|---|
| אצל הספרדים הנוהגים לומר את שירת הים, אומרים את שירת האזינו כפתיחה לקינות | מנהג קדום אצל יהודי הוא לקרוא את לאחר שירת האזינו ולפני תפילת ערבית ולא אחרי תפלת העמידה כמו ברוב העדות |
דינים נוספים חלים על ערב תשעה באב.
| הפוסקים הגדירו אישה כ"מינקת" במשך שנתיים לאחר לידה, גם אם אינה מניקה בפועל | הבדל נוסף בין ימים אלו טמון במהות העומדת מאחורי איסורי היום; בעוד שביום כיפור חלים העינויים משום קדושה וכפרה, בתשעה באב נאסרו הדברים משום היותו יום צרה ואבל |
|---|---|
| בכנסיות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, אין כמעט מועדים שבהן מצווה המאמין להגביל את עצמו באכילה | בקהילות רבות נהוג להשמיט אמירת בחלק מקהילות הספרדים, ובקהילות וחלק מיוצאי משנים את אמירת נוסח ה בדומה ל "נקדש את שמך בעולם" במקום "נקדישך ונעריצך" , ואף מקצרים את נוסח לנוסח "עושה השלום ברכנו ברוב עוז ושלום, כי אתה אדון השלום |
בזמן אמירת מגילת איכה והקינות, היה מנהג באשכנז במאה ה־17 שהנערים זרקו זה על זה, מאוחר יותר ידוע על מנהג נוסף שזרקו 'חרולים' פרחי זה על זה, החרולים הסתבכו בשערות הראש והזקן וכדי להפטר מהם היה צורך לתלוש מעט מהשערות.
12| הספרדים שמניחים תפילין אומרים אותן לאחר חליצת התפילין | איך נוהגים בהבדלה במוצאי שבת שהוא גם ערב תשעה באב? משום שלא נקבע התענית על שעות אלא על יום, שהוא עד צאת הכוכבים |
|---|---|
| ביחס למיקום אמירת הקינות ישנה מחלוקת: לפי מנהג רוב קהילות הספרדים וכן במנהג איטליה ותימן אומרים את הקינות מיד לאחר החזרה לפני הוצאת ספר תורה אצל התימנים אומרים תחנון לפני הקינות | יש שהסבירו כי גם לשיטת הרמב"ם לא היה צום קבוע ביום תשעה באב בתקופת בית שני, אלא קיום הצום היה תלוי בנסיבות המדיניות: כאשר הייתה חירות לישראל לא נהג הצום, וכאשר אבדה החירות נהג הצום |
בין הספרים הללו מצויים בין היתר: ספר שחובר בידי , חלקים מ, ספרי בזמן הגלות ו.
1