קציר חיטים. אנציקלופדיה יהודית דעת

לדוגמא: 'אמר ר' סימון אין כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדול ולפי שיטת הגר"א, יש לקרוא במגילה כשרה כתובה על קלף ולברך על קריאתה שתי ברכות: 'על מקרא מגילה' ו'שהחיינו'
דעה זו לגבי מכלול 'עונת הקציר', מצוייה גם אצל חז''ל: 'א"ר יוסי קצירת שיבולת הראשונה דומה למירוחו וכו' את השבלת יחבק וינשק: אחלי, אנא, השבלת! לדעתו של י' רוזנסון, מתייחס המדרש רק ליתרון השני שצוין

התפיסה של מקצב העונות החקלאיות / חלק א: העונות החקלאיות

כמו כן: 'עד שלא הביא שליש פטור בלקט שכחה ובפאה משהביא שליש חייב בלקט בשכחה ובפיאה ר' שמעון אומר אף משהביא שליש פטור בלקט ושכחה וחייב במעשרות.

4
להיות מאוכלי החיטים: מגילת רות ומתן תורה
הגדרת זמנה של העונה וסימניה כאמור, טור-סיני 'תקן' את ירמיהו ה, כד כשטען שהמילה 'שבעות' מיותרת
התפיסה של מקצב העונות החקלאיות / חלק א: העונות החקלאיות
יתכן שחז''ל ראו, שמי שנדר עד ה'קציר' ורצה להפסיק כבר בעת קציר שעורים 'מתחכם', המסיים את הנדר שלא בזמנו ולכן ציינו: ' הנודר
קציר
אלא שמקורה של המלה ממצרים
כדי להעביר מסר זה, בוחרת התורה מכל המצוות שבין אדם לחברו דווקא מצוה הקשורה לקציר, לאותו ציר המעביר אותנו מדרגה של "אוכלי שעורים" לדרגה של "אוכלי חיטים" — מצות לקט ופאה התורה מכשירה אותנו להיות חברה אנושית, חברה הקשובה לאחר והמבינה מה הוא רוצה, גם אם הדבר לא נאמר בפירוש, וגם אם אין חוק כתוב המצווה לעזור לו אם כי לדעתו לא כדאי לחכות לה, אלא להכין את הערימה באופן כזה, שכל רוח קלילה תוכל לזרות אותה
בועז פונה לרות ואומר לה: "ויֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" רות ג, י במצב זה ניתנו 'הנחות' במצוות שונות: 'אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות

להיות מאוכלי החיטים: מגילת רות ומתן תורה

.

13
אנציקלופדיה יהודית דעת
חג הפסח הוא בעיקר - זכר ליציאת מצרים, חג החרות, ואילו חג השבועות הוא יום מתן תורה
אנציקלופדיה יהודית דעת
ירושלמי, ביצה א, יא סא ע''א 136
התפיסה של מקצב העונות החקלאיות / חלק א: העונות החקלאיות
מכל מקום, כל הפרדה בין שתי המשמעויות, לכל כיוון שהוא, הרי היא במהותה סימפטום לבעיה מעמיקה יותר בחיים היהודיים - לאיבודו של שיווי-המשקל הרוחני בין הצדדים השונים של ההוויה, כאשר השילוב המצוי בהרמוניה במקרא מתערער בתקופה אחרת