| צריך לצעוק, גם אם הצעקה אינה נשמעת: אשכולות-אשכולות צפרים נחו על ליבי נענעו אותו כמו עריסה עתיקה יכלתי לבכות שם, יכולתי לצעק, איש לא היה שומע איך לבי מתפרק" עכשיו התפילה כמו עוף פצוע עמ' 64" ובשיר המוקדש לטלי חטואל וארבע בנותיה שנרצחו בציר כיסופים- "ולאן אלך אם לא אליך בגשם הרחום, אל הפנים הצועק, בריבוא קולות, דקים וארוכים" פצמרים עמוד 72 ושוב צעקה המשליכה אותנו ארבעת אלפי שנים אחורה אל חלום יוסף, ושנאת האחים, והבגידה והייסורים והגלות ואולי בסופה ההתפייסות | גְּמוֹר בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת דְּרָכַי וְלִשְׁמוֹר מִצְוֹתַי וְחֻקָּי |
|---|---|
| בעבר נהוג היה לתארך את שירת הים כטקסט מקראי מאוחר מ, וזאת בעיקר בעקבות הופעה חריגה של המילה 'רָמָה' בפסוק הראשון במקום מקבילתה הנפוצה יותר במקרא 'השליך', אשר פורשה עוד בספרות התלמודית כהשפעה , שפה שבה שורש ר |
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
| ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ | |
|---|---|
| ה כתב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים" |
עדויות רבות מתקופת הגאונים והראשונים מעידות על אמירת שירת הים לאחר ישתבח- אין נוהגין לומר אז ישיר משה אלא אחר שחותמין את פסוד"ז פורסין על שמע ובשאר בתי"כ אומר ויושע בכל הימים ובכל השבתות ובכל המועדים תשובות רב נטרונאי גאון אף בדברי הרמב"ם מתוארת מציאות שבה אין הכל אומרים את שירת הים, ומי שאומר אומרה לאחר ישתבח- ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף הספר.