| וסיים הכף החיים שם דחסידי בית א-ל אשר בירושלים נוהגים לעשות התרה בכל ערב שבת במשך כל השנה, וכתב על זה שמנהג יפה הוא, עיי"ש | והוסיף המקור חיים דמ"מ אם לא זכר תנאו ועבר על נדרו, יש בידו עוון שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, עכ"פ בשוגג |
|---|---|
| והמשיך הגרש"ז דה"ה בכל כה"ג, כגון שהלה שכיב מרע וכדי לשמחו ולהפיס דעתו נשבע לו שיפרנס בניו ובנותיו הקטנים לאחר מותו, שפיר מהני מודעא על כך, דסו"ס טובה היא לחבירו שתתפייס דעתו קודם מותו, עיי"ש עוד | ואף שדעת רוב הפוסקים שמסירת המודעא מועילה בכל אופן, מכל מקום יש לחוש לשיטת המחמירים |
מדברי הסמ"ק מצוה ק"ז עולה שלדעתו מדובר במצוה וחובה של ממש להפר נדרים.
| לענין הנהגות טובות שנהג בסתם, ובזמן שקיימם לא התנה שעושה אותם "בלי נדר", מועילה מסירת המודעא, שכיון שגילה דעתו במסירת המודעא והתנה אז בפירוש שאינו רוצה כלל שיהיה נדר ע"י שיקיימם, אין נעשה נדר בסתם נגד מה שהתנה במסירת המודעא | |
|---|---|
| ואמנם יש לציין דמ"מ במסירת מודעא שבערב ראש השנה מוסרים סתם ללא הגבלת זמן, ועי' בסמוך בהערה מח הטעם בזה |
יש שהעיר על הנוסח "כי יראתי פן אכשל ונלכדתי בעוון נדרים", וכתב שעדיף לומר "כי יראתי פן נכשלתי".
6| ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי מקים", והם ישיבו לו שלש פעמים "מותרים לך" | וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה |
|---|---|
| וכתב שכן מוכח ממה שמסיימים "כל נדרי" באמור "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" | לדעת הרמב"ם הלכות נדרים יב,א יכול האב, בניגוד לבעל, להפר את כל הנדרים של בתו |